פרויקט מיוחד מבית
תאונת דרכים אחת הפכה את נוני מוזס ליורש העצר של אימפריית העיתונות המשפחתית, תאונה שנייה עיצבה את דמותו, והשלישית הושיבה אותו בטרם עת על כיסא אביו.
כיצד דחק נוני מעמדות הכוח את בני משפחתו ואת העורך המיתולוגי, דרס את דרכו לפסגה והפך לשליט היחיד של "ידיעות אחרונות", העיתון של המדינה.
אתר "העין השביעית" – נוסד ב-1996 כמגזין דו-חודשי והפך ב-2008 לאתר מקוון. בשלושת העשורים שחלפו מאז הקמתו סיפק "העין השביעית" את הבמה המרכזית לדיון מעמיק, ביקורתי ובלתי תלוי בתקשורת הישראלית – על הישגיה ועל חולייה, על אודות מה שראוי לשבח ועל אודות מה שמצריך שינוי עמוק. וכך, בין ההישגים הרבים של "העין השביעית" ניתן למנות, בין השאר את התיעוד המתמשך של התפשטות הפרסום הסמוי בעיתונות הישראלית, את הסיקור המקיף של משפט המו"לים ואת תחקיר "שיטת ידיעות אחרונות" חסר התקדים. "העין השביעית" נמצא שם תמיד בכדי להצביע על האופן הלא תמיד מספק שבו התקשורת הישראלית מתווכת את המציאות לציבור ולחשוף בפני צרכני התקשורת את המהלכים הנסתרים שמתרחשים מאחורי הקלעים ומעצבים את תכני, היקף ומסגור הסיקור של המציאות הישראלית.
חברי מערכת "העין השביעית": עורך ראשי – שוקי טאוסיג, כתבים – איתמר ב"ז ואורן פרסיקו.
נוני מוזס נכנס לתקופת המפץ הגדול של התקשורת הישראלית כאיש החזק ב"ידיעות אחרונות" – והגיח ממנה כטייקון המדיה החזק במדינה.
בריתות חשאיות עם מתחרים, עסקאות סיבוביות עם תאגידים ומנכ"לים כל-יכולים, טיפוח יחסי קח-תן עם פוליטיקאים.
השיטה המושחתת שוכללה ונוצלה כדי לעצב את ענף הטלוויזיה בשלב קריטי בהתפתחותו, והבטיחה שמוזס יזכה במעמד בכורה.
כך הפכה קבוצת "ידיעות אחרונות" לאימפריה.
עיתונאי "ידיעות אחרונות" מתייצבים בבית-המשפט ומעידים על צנזורה, רשימות שחורות ולבנות והתערבויות פסולות של הבוס.
השנה: 1948. הבוס: יהודה מוזס, הסבא של נוני. העיתונאים עוזבים ומקימים את "מעריב".
הפוטש כמעט קובר את המוזסים כלכלית, אך הם מאתרים שותף אסטרטגי: מפלגת השלטון.
בסיוע חברים בחלונות הגבוהים הם משיגים דריסת רגל במפעל ההימורים הלאומי.
העיתון של משפחת מוזס קם מן האפר ומכה את "מעריב", המתחרה שכמעט קבר אותו.
"נוסחת יודקובסקי", מהאתוסים המכוננים של התקשורת הישראלית, מפצחת את קוד עיתונות ההמון ומולידה את "העיתון של המדינה".
הצד האפל של הנוסחה כולל טוויית רשת צפופה של מקורבים שעוזרים לעיתון והעיתון עוזר להם.
"הגפילטע של פולה", מוסד ברנז'אי, מערבב את כולם יחד ומייצר עובדים מוקירי תודה.
אחרי הידוק אחיזתו ב"ידיעות אחרונות", נוני מוזס הנהיג בעיתון שלטון ריכוזי שהתבסס על רשת של נאמנים שבמרכזה עמד "מנהל המשק", תפקיד מסתורי שבעבר מילא מפקד יחידת המחסלים של המוסד.
מצלמות סמויות במערכת, האזנות סתר לעורכים, מנהלים ובני משפחה, בדיקות פוליגרף לעיתונאים וחבילות מזומנים עטופות בנייר עיתון.
כשהשיטה גלשה לפלילים, נוני הצליח לחמוק מכתב אישום בזמן שהמו"ל המתחרה נשלח לכלא.
בחזרה לתקופה יוצאת דופן בתולדות "ידיעות אחרונות": בחסות טראומת החקירות הפליליות, העיתון הופך לבית-חרושת לתחקירי הון-שלטון.
עובדים מספרים על נוני מוזס, מו"ל שמטפח עיתונות חוקרת, מפטפט עם עיתונאים במסדרונות ועולה איתם לגג.
אבל במערכת החדשות גבולות חופש הביטוי עדיין הוכתבו מלמעלה. התחקירים המפוארים השתלבו גם הם במערך האינטרסים והבריתות של בעל הבית.
על סף האלף החדש, עם תום ההשתלטות על "ידיעות אחרונות", נוני מוזס פונה לחסל את העבודה המאורגנת בעיתון. את ועד העיתונאים החזק הוא מפורר בעזרת ניצול החמדנות והאנוכיות של הוותיקים. באמצעות גדודי בריונים שוברי עצמות הוא מכניע את עובדי הדפוס.
מבחוץ מתגייסים למענו המו"לים המתחרים – נמרודי, שוקן ופישמן. ובמערכת פנימה מסייעים לו בכירי העיתונאים, שהפסידו בקרב נגד הדחת העורך הראשי והחליטו לצדד בהנהלה.
בפתח המילניום, כשקבוצת "ידיעות אחרונות" נמצאת בשיא כוחה, המערכת הפוליטית מתעוררת ומאיימת לפרק את אימפריית התקשורת שבנה נוני מוזס. נוני עולה לכנסת, מתריע מפני הפגיעה בחופש העיתונות ומהלל את תחקירי ההון-שלטון שפרסם.
בקרב הח"כים, לעומת זאת, טוענים שהתחקירים הם חלק ממנגנון סחיטה שבאמצעותו שולט מוזס בפוליטיקאים. שר התקשורת מתגייס למענו – וחוטף עוגת קצפת בפרצוף. "חוק 'ידיעות אחרונות'" נקבר, אך לראשונה מוצמד תאריך תפוגה להגמוניה של מוזס בענף התקשורת.
אריק שרון עולה לשלטון, ומצרף לכוורת את העיתון של המדינה. בזמן שבדסק החדשות מסייעים לו להפוך מ"הקצב מביירות" לסבא חביב עם כבשה – העיתונאים החוקרים של "ידיעות אחרונות" מפרסמים רצף של תחקירים נפיצים בכיכובו, שאחד מהם גם ישלח את בנו לכלא.
נוני מוזס בוחר צד: הוא מתגייס למאבק ב"כנופיית שלטון החוק" ויוצא למסע טיהור שבסופו ייפלטו החוצה רוב העיתונאים שעשו לשרון חיים קשים. במקביל מתמודד מוזס עם בעיה אישית טורדת מנוחה.
אהוד אולמרט הופך כמעט במקרה לראש ממשלה, ונוני מוזס מתאהב. המו"ל הכל-יכול רותם את ניר חפץ לחיסול המוצב האחרון של תחקירי ההון-שלטון ומרסק את מה שנותר מהעיתונות החוקרת ב"ידיעות אחרונות".
כשהחבר מירושלים שוקע בחקירות פליליות, כוכבי העיתון מתגייסים לעזרתו. הפסאדה של עיתון מקצועי ונטול פניות מתפוררת, ו"ידיעות" מאבד את הקלאסה.
כשאולמרט מודח ונתניהו תופס את מקומו, "תיק 2000" נולד.
שיטת "ידיעות אחרונות", פרויקט עיתונאי מבית "העין השביעית", משרטט את המנגנון המושחת שאיפשר ל"עיתון של המדינה" לתפקד ככלי תקשורת לגיטימי ואף מוערך – ובמקביל, במשך עשורים, לשרת אינטרסים כלכליים ופוליטיים סמויים של בעלי הבית, בני משפחת מוזס.
סדרת כתבות התחקיר מתמקדת בעלייתו של נוני מוזס לעמדת השליט הכל-יכול של אימפריית העיתונות המשפחתית ובדרכים שבהן ניצל את מעמדו – מימיו כאחד ממייסדי ערוץ 2, דרך חקירתו בפרשת האזנות הסתר, האמצעים הברוטליים שבאמצעותם שבר התנגדויות בתוך העיתון, יחסיו עם המילייה הפוליטי של ראשי הממשלה אהוד אולמרט ואריאל שרון, שהולידו צנזורה ועיתונות מגויסת – ועד "תיק 2000" והעמדתו לדין בגין הצעת שוחד לראש הממשלה בנימין נתניהו.
תחקיר וכתיבה: איתמר ב"ז, אורן פרסיקו
עריכה: שוקי טאוסיג
עיצוב ועיבוד תמונות:
אוהד סטון